אורי גלין (לימים שינה את שמו לאוריון גלין- גלר) הלך לעולמו בגיל 93 שנים, הותיר אחריו אישה ושני ילדים, היה אתלט אולימפי ישראלי ועמית כבוד של משפחת האתלטיקה הישראלית.
לפני קום המדינה הוא שירת בפלמ"ח והשתתף במבצע יפתח – כיבוש הגליל. עם שחרורו מצה"ל
הוא התמקד בשני תחומי פעילות ששבו את ליבו: הטייס והספורט.
הוא סיים קורס טייס אזרחי והחל בפעילות אתלטית באגודת הפועל פ"ת. עד מהרה הוא התרכז במקצועות הכוח ובמיוחד בלט במקצוע זריקת הדיסקוס.
התקדמותו הייתה מהירה מאוד ובתוך זמן קצר הוא זכה ארבע פעמים ברציפות בתואר אלוף ישראל (בין השנים 1952 עד 1956).
ביום 19.4.1952 הוא שבר לראשונה את השיא הישראלי של זאב שטיל בזריקת דיסקוס והעמידו על 43.28 מ`.
מאז הוא שיפר את שיאו שלו עוד חמש פעמים עד אשר קבע תוצאה של 48.03 מ` בפתח תקווה בתאריך 12.10.1956. שיאו זה של גלין- גלר נשבר כחלוף ארבע שנים על ידי גדעון אריאל.
בזכות הישגיו צורף גלין-גלר למשלחת האולימפית הראשונה של ישראל באולימפיאדת הלסינקי 1952.
בסוף שנות החמישים עבר גלין- גלר לארצות הברית שם סיים בהצלחה את לימודי הרפואה. הוא המשיך בקריירה אקדמאית באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה שם שימש כפרופסור לאנטומיה.
באמצע שנות השמונים שב אוריון – גלר לישראל, התיישב בכפר סירקין ועסק בהתנדבות בתחומי פעילות
שונים, אשר העיקרית בהם – הקמת עמותת ש.א.י. (שוחרי אתלטיקה בישראל).
אוריון הצליח לסחוף אחריו מכוח אישיותו הכריזמטית, מרצו ודבקותו במטרה, רבים וטובים ובמשך השנים הצליח לגייס עבור האתלטיקה בישראל מאות אלפי ש"ח אשר הוקדשו לחלוקה בקרב אתלטים צעירים.
כמו כן היו יו"ר איגוד האולימפיאנים במשך שנים רבות כשייצג את ישראל בעולם בפעילויות השונות בתחום.
כל פועלו למען האתלטיקה נעשה בהתנדבות ובאהבה.
יהי זכרו ברוך
