ביום ראשון האחרון נפטר מארק בלייכמן, המאמן הבכיר של אגודת האתלטיקה מכבי אחי נצרת .
כך כתב חניכו אלכס דוקורסקי:
היכרות עם אדם משמעותי ויקר, שישפיע רבות על חייך וייכנס לליבך, מתרחשת פעמים באופן מקרי לחלוטין.
בתחילת שנת הלימודים ב-1999, באחת ההפסקות בין השיעורים, פנה אליי מכר מאחת הכיתות המקבילות. "יש כאן מאמן שמסתובב ומחפש אתלטים. תיגש אליו ותתעניין". ניגשתי למאמן והוא אמר לי להגיע לאצטדיון אחרי הלימודים.
כך התחילה היכרותי בת עשרים השנה עם מארק בלייכמן ז"ל, שהלך אתמול לעולמו והובא למנוחות בבית העלמין במגדל העמק והותיר את תמר היקרה, אלמנתו, בנו, מיכאל, שגר ברוסיה ואת חניכיו, תלמידיו וחבריו הרבים כואבים ועצובים.
מארק פתח בפניי, ובפניי כל האתלטים הרבים שאותם אימן, עולם חדש ומרתק של אתלטיקה, על מקצועותיה השונים ודקויותיה.
האימונים נערכו במגרש האתלטיקה הקטן ע"ש טאגר בנצרת עילית (כיום נוף הגליל). מתקן האימונים, שכולל מסלול `סינדרס` (חול כתום) בן 250 מטר ובור קפיצה, היה רחוק מלהיות מפואר ותקני, אך מרק, בהמון מקצועיות, כישרון ויצירתיות הפיק ממנו את המיטב (לא חדלתי מלהתפלא כיצד הוא מצליח לתמרן, פעמים רבות לבדו, בין האתלטים שהתאמנו במקצועות השונים באצטדיון). תוצאות עבודתו הברוכה התבטאו באתלטים הרבים שהוא אימן אשר הגיעו להישגים יפים מאוד באתלטיקה הישראלית. חלקם גם ייצגו את נבחרות ישראל בגילים השונים בתחרויות בינלאומיות. קצרה היריעה מלכתוב את כולם, אך רשימה חלקית מאוד תכלול את מיכאל גורביץ` (ספרינט), חן עדרי (גובה, כידון וקרב-רב), דועא סלימאן-חטיב (ריצות בינוניות וארוכות), ג`ומאן ג`ובראן (רוחק, ספרינטים וקרב-רב) ודניאל פולסטר (גובה, ספרינט וקרב רב )והרשימה עוד ארוכה.
מלבד המקצועיות הרבה שאפיינה את עבודתו, מארק ראה בחניכיו בני אדם, לפני היותם ספורטאים ואתלטים. הוא מעולם לא "הפריח" סיסמאות שונות, אך האגודה שהוא אימן הפכה למסגרת שבה כל אדם, ללא קשר לדתו, מוצאו ועדתו, ראו בה מקום נוח ונעים להתאמן. הוא דאג לפעילויות גיבוש וטיולים רבים.
חייו של מרק היו רצופים במאבקים ובהתגברות על קשיים שונים. הוא נולד ב-1938, כשלוש שנים לפני הפלישה הנאצית לברית המועצות. בהיותו בן שלוש, אביו, נחום, יצא אל הקרב ומעולם לא חזר ממנו. מרק שרד את המצור הנורא על לנינגראד, עיר הולדתו (סנקט פטרסבורג של היום), שגבה כמיליון קורבנות בנפש. לאחר שבגר, הוא למד במכון לחינוך הגופני בעירו והפך למאמן האתלטיקה הראשי של העיר (התמחה בעיקר בריצות הבינוניות, הארוכות ובמשוכות).
עם עלייתו לארץ, ב-1990, עם אימו ז"ל ואחותו ז"ל (שלהן דאג במסירות עד יום מותן), הוא לימד חינוך גופני בתיכון בנהלל ואחר כך עבר לאמן באגודת האתלטיקה של עירוני אחי נצרת. ב-1993 הוא הכיר את תמר, כשהיא סעדה את אימו. הם התחתנו וחיו יחד 27 שנה מלאות חוויות, טיולים ואהבה גדולה.
מרק היה פעיל רבות גם בקהילה המקומית במגדל העמק. הוא ריכז מועדון שחמט לגמלאים וארגן תחרויות שחמט שונות, שחלקן נועדו להנציח את נספי המצור על לנינגרד, שאותו מרק שרד.
לפני מספר שנים, באחד הטקסים של יום הניצחון על גרמניה הנאצית (בתשעה במאי), מארק הביא לטקס של "הווטרנים" מהצבא האדום את אחד מחניכיו, ששרת ביחידה מובחרת בצה"ל, שהניף את הדגל לצד וטרן של הצבא האדום ונשא גם דברים. היתה לו יכולת יוצאת דופן לחבר בין אנשים בגילים שונים ומכל מני רקעים.
מארק היקר, תודה לך כל השנים שזכיתי להתאמן תחת הדרכתך. למדתי ממך המון (הלוואי שאצליח גם לאמץ וליישם אחוזים ספורים מתוך זה) על משמעותו של מאמן ומחנך, על אהבת האדם ואהבת הספורט (שמרק ניחן בידע עמוק בו). בזכותך הכרתי חברים חדשים ואנשים טובים, שגם הם כואבים מאוד את לכתך.
יהיה זכרך ברוך ותהי נשמתך בגן עדן.
בהערכה ואהבה,
אלכס.״
