איגוד האתלטיקה בישראל מרכין ראש וכואב את לכתו בטרם עת של דניאל (דני) וולפברג ז״ל. וולפברג היה איש מקצוע מהמעלה הראשונה שתרם רבות מהידע האנושי והמקצועי שלו למען האתלטיקה הישראלית, חבר אמת ואדם אדיב ומדהים.
דני וולפברג נולד בשנת 1963 בצ׳ילה, בן לאב ניצול שואה, ועלה לישראל לבדו. התחיל לעסוק בענף האתלטיקה כבר מגיל צעיר והתמחה בקפיצה לגובה, כאשר כבר בגיל 16 עבר גובה של 2 מטרים. התחרה במדי צ׳ילה באליפות פאן אמריקה מספר פעמים. וולפברג גם עשה קרב 10 בארץ וגם קפיצה לגובה, בשני המקצועות הללו הוא בטופ 50 בכל הזמנים.
היה מורה לחינוך גופני מוערך במשך שנים רבות בבית ספר עירוני ה בחיפה ומאמן אתלטיקה במכבי חיפה כרמל רוב השנים למעט כשלוש שנים שבהן אימן במכבי תל אביב, בנוסף גם אימן את נבחרת הטכניון. עסק לאורך השנים גם בהכשרת מאמנים ומורים בקורסים והשתלמויות שונות.
יו״ר איגוד האתלטיקה, עמי ברן ספד לחברו הקרוב מזה 40 שנים: ״עצוב לי מאוד על לכתו של חבר יקר, מאמן ענק ואיש נדיר באתלטיקה הישראלית. מעבר להיותו אתלט מצטיין, הוא הקדיש את חייו לפיתוח הספורט, לגידול דור שלם של אתלטים, ותמיד עשה זאת עם חיוך ואופטימיות מדבקת. גם ברגעים הקשים, כשנודע לו על מחלתו, הוא היה זה שחיזק אותנו – כי כזה הוא היה, תמיד דואג, תמיד תומך. הוא יחסר לכולנו, ולי במיוחד״.
אנחנו משתתפים בכאב המשפחה והסביבה הקרובה.שולחים תנחומים בפרט לאדריאנה אשתו ושתי בנותיו מאיה ולי. יהי זכרו ברוך.
חלק מהספדו של אריאל אטיאס למאמנו האהוב: "דני אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר, היו לנו עוד תוכניות ויעדים לכבוש ועכשיו אתה כבר לא כאן לעזור לי לכבוש אותם ביחד. איתך יכולתי לעשות הכל כי ידעתי שאתה מאחורי, לא משנה מה. דני… כל כך הרבה אנשים היו חלק, הצטרפו ואז עזבו אבל זה לעולם נשאר אתה ואני, בכל מזג אוויר, בכל שעה ביום, בכל יום ובכל מקום בעולם. אתה היית ותהיה האיש שיחה הכי טוב והכי חכם שיכול להיות. הידע שלך הוא הרבה יותר מלימודים אקדמאיים אלא פשוט איש העולם שידע וחווה ונקטף בטרם עת. היית יודע עלי דברים בלי שאגיד או אומר, ידעת לקרוא אותי ולהבין מה קורה עוד לפני שאני הייתי יודע, אי אפשר היה להסתיר ממך כלום, וגם לא היה צריך. תודה על 15 שנים שאתה שם בשבילי, תודה על כל כך הרבה שעות אין סופיות. תודה על זה שנתת לי יותר מאשר יכולתי להכיל. תודה על זה שלימדת אותי, חנכת וחינכת אותי על המסלול אבל הרבה מעבר לכך. תודה על עצם היותך דני! הבנאדם הכי סבלני (לפעמים יותר מדי), הכי סלחן (גם זה לרוב יותר מדי), הפרטנר הכי טוב לעבור את הדרך שעברתי ועוד אעבור והיא בזכותך".
