שנת 2020- מלכה עם "כתר"

הספורט לא חמק מהשפעתו הפוגענית של הנגיף. ענפי ספורט רבים ביטלו חלק ניכר מפעילותם, ענפים אחרים צמצמו או שינו בצורה דרסטית את תוכניות העבודה שלהם. די להביט ביציעים השוממים במשחקי הכדורגל בליגות הבכירות באירופה או במשחקי האן. בי. איי, כדי להיווכח כיצד מתנהלים בימים אלו אירועי ספורט העילית. גולת הכותרת של השפעת הנגיף על הספורט העולמי, באה לידי ביטוי בהחלטה דרמטית וחסרת תקדים של הוועד האולימפי הבינ"ל לדחות בשנה את קיומה של המהדורה ה – 32 של המשחקים האולימפיים, אשר היו אמורים להיערך בקיץ החולף בטוקיו, יפן. ראוי להזכיר כי בעבר בוטלו שלוש אולימפיאדות: בשנת 1916 בוטלה האולימפיאדה ה – 6 אשר הייתה אמורה להיערך בברלין בירת הקיסרות הגרמנית בשל מלחמת העולם הראשונה. המהדורות ה – 12 וה – 13 נועדו להיערך בשנים 1940 (הלסינקי) ו – 1944 (לונדון) ושתיהן בוטלו בשל מלחמת העולם השנייה. השנה נקבע תקדים – לראשונה נדחה קיומה של האולימפיאדה ולא בשל מלחמה עולמית.
השפעת הנגיף פגעה כמובן גם באתלטיקה הישראלית, אשר סבלה אף היא מביטולם של מרבית אירועי האתלטיקה הבינ"ל. חלק ניכר מתוכניות העונה שנערכו עבור האתלטים והאתלטיות עברו טלטלה עזה, חלקן בוטלו לחלוטין, נדחו או מתכונתן שונתה. למרבה הצער מצב זה של חוסר וודאות והיעדר אתגרים בינ"ל יצרו קושי ניכר לקיים שיגרת אימונים ראויה. אתלטים ותיקים קיבלו "חיזוק" להרהורי פרישה ואחרים בתחילת דרכם לא מצאו את כוחות הנפש הדרושים כדי "לדלג" על עונה זו והם איבדו את היכולת להמשיך ולהתניע את התכניות שלהם לעסוק בספורט תחרותי.
למרות כל הקשיים שהציב הנגיף לאתלטיקה הישראלית, נראה לי כי בבואנו לסכם שנה מיוחדת זו נמצאו בה נקודות אור מעבר לצפוי. ניתן להביט לאחור בסיפוק מאחר והאיגוד ועמו האגודות גילו גמישות מקצועית וכושר הסתגלות, אשר הביאו להוצאה לפועל של חלק מתוכנית העונה ועל כך ראויה האתלטיקה הישראלית לשבח.
במסגרת סיכום העונה נבליט כמקובל את נקודות האור המרכזיות של פעילות הענף בעונת 2020:
א. לונה צ`מטאיי סלפטר– מזה מספר שנים שאתלטית מחוננת זו מזדקרת כאי של מצוינות בנוף האתלטיקה הישראלי. לונה, אלופת אירופה בריצת 10000 מ` (2018), נחשבת כבכירת האתלטים בישראל. אירועי הנגיף קצת השכיחו מאיתנו את ניצחונה של לונה במרתון טוקיו (1.3.20) בו היא קבעה שיא ישראלי פנטסטי – 2:17:45 ש`! מעולם בעבר לא נקבעה על ידי אתלט ישראלי כלשהו תוצאה במדדי איכות כה גבוהים. שיאם של בני משפחת סלפטר (לונה האתלטית ובעלה דן כמאמן), מדרג את התוצאה במקום השני בעולם השנה ובמקום הראשון באירופה בפער אדיר של כ 9 דק` תמימות מן הרצה במקום השני! בעיניי הנתון המרשים ביותר: תוצאתה של לונה מדרגת אותה במקום השביעי בכל הזמנים בריצת המרתון לנשים. אף אתלט ישראלי בעבר לא ניצב במקום כה רם.
בימים אלה מסכמים עיתונאי הספורט בישראל את אירועי הספורט בישראל ובוחרים את "ספורטאי השנה". עם כל הכבוד (ויש לנו הרבה כבוד) לג`ודוקאים, לשייטים, למתעמלים (בוודאי ללינוי אשרם), לדני אבדיה או ערן זהבי, איש מהם אינו אינן יכול להצביע על הישג מדיד ברמה כה גבוהה, כהישגה של לונה. יודגש כי ההישג נקבע באחד המקצועות האולימפיים החשובים והיוקרתיים ביותר במסגרת תוכנית המשחקים האולימפיים – ריצת המרתון.
ב. בלסינג אפריפה – מול העיניים שלנו צומח בישראל ספרינטר נדיר באיכותו. נער צעיר (בן 17 בלבד – יליד 2003), אשר קבע השנה שיא קדטים בריצת 100 מ` (10.49 שנ`) ובנוסף שיא קדטים ונוער(!) בריצת 200 מ` (21.17 שנ`). שתי התוצאות מדרגות אותו במקום הראשון באירופה לגילו.
ממש בימים האחרונים של השנה קבע בלסינג את התוצאה השנייה בטיבה על ידי אתלט ישראלי בריצת 300 מ` (33.90 שנ`). רק לדונאלד סאנפורד נזקפת תוצאה טובה יותר. תוצאה זו ממוקמת במקום החמישי בעולם לבני גילו השנה! התוצאה בריצת 300 מ` מרמזת כמובן גם על יכולת עתידית בספרינט הארוך (400 מ`). כולנו מייחלים לראות את בלסינג ומאמנו איגור בלון עושים קפיצת מדרגה נוספת גם בשנה הבאה.
ג. רצים למרחקים ארוכים (גברים) – מעולם לא היה כדבר הזה בתולדות האתלטיקה הישראלית! בריצת מרתון שנערכה בסביליה, ספרד (23.2.20), שבר מארו טפרי את שיאו הישראלי בכמעט דקה תמימה והעמידו על 2:07:20 ש`, כאשר שני הרצים שדורגו בעקבותיו – גירמה אמרה (2:07:28 ש`) ואיימרו עלמייה (2:07:45 ש`) קובעים אף הם תוצאות טובות יותר מן השיא הישראלי הקודם. הישגו של טאפרי מדרג אותו במקום השביעי באירופה השנה ובמקום ה – 18 באירופה ברשימת כל הזמנים. גם גירמה ואיימרו זוכים לדרוגים גבוהים מאוד ברשימות האירופאיות. בסך הכול חמישה רצים ישראלים קבעו השנה תוצאות טובות יותר מ – 2:10 ש`! תוצאות שנחשבו לדמיוניות בעבור האתלטיקה שלנו רק לפני שנים ספורות. ג`אמבר מאלקאמו, ימר גטהון, אגז`ה גואדה ולאחרונה גם בוקיאו מלאדה השלימו שביעיית רצים הניצבים כולם במקומות הראשונים של רשימת כל הזמנים בישראל – נתונים ללא תקדים! קצת משעשע לחשוב שעד לפני שנים ספורות במרתון טבריה, היינו מתרגשים לקבל רצים מקניה או אתיופיה ברמה של 2:12 ש`.
רץ בולט נוסף שהמשיך השנה בקו התקדמות מצוין – טדסה גטהון, הישווה בחודש אוקטובר האחרון את השיא הישראלי בריצת חצי מרתון של טאפרי, שנקבע בשנה שעברה (1:00:52 ש`). הישגו של טדסה מציב אותו במקום העשירי המכובד בדירוג האירופי השנה. טבלת התוצאות הטובות ביותר בכל הזמנים בריצת חצי המרתון עברה השנה אף היא מתיחת פנים משמעותית – חמישה מעשרת המקומות הראשונים שמורים לתוצאות שנקבעו בשנה החולפת.
להישגו של טדסה בריצת חצי המרתון ניתן לצרף גם את הזמן הרביעי בכל הזמנים שנקבע על ידו בריצת 10000 מ` שנערכה בחודש האחרון – 28:18.73 דק` .
מן הראוי להוסיף ולמנות בנקודה זו גם את השיא הישראלי של מארו טאפרי בריצת כביש למרחק של 10 ק"מ – 28:18 דק`, אשר נקבע בתל אביב ביום 6.11.20.
במהלך שנת 2020 נערכו מספר ריצות 3000 מ`, אשר קבעו בבירור כי זו הייתה השנה המוצלחת ביותר במקצוע זה אי-פעם באתלטיקה הישראלית. רק כדי לסבר את האוזן – התוצאה הטובה ביותר בריצת 3000 מ` בשנת 2019 לא "ירדה" מ – 8:14 דק`.
דוד טאייצ`או קבע השנה תוצאה של 8:03.02 דק`, כדי להיות מדורג במקום השמיני בכל הזמנים בישראל ולא פחות מעשרה רצים קבעו זמנים מתחת ל – 8:10 דק`, ביניהם גאטו אדמסו אשר שיפר את שיא הצעירים (מתחת לגיל 23) עם תוצאה של 8:04.85 דק`. נוכח תוצאות אלו עולה תהייה הכיצד צבר כה נרחב של רצים, אשר מסוגלים לרוץ ברצף פעמיים 1500 מ` ברמה של בין 4:01 ל -4:05 בממוצע, אינם מסוגלים "לרדת" מ – 3:45 בריצת 1500 מ`?
ד. רצות למרחקים ארוכים (נשים) – על עוללות לונה סלפטר כבר הרחבנו בנפרד ואולם מעבר "לשפיץ" הזה אוחזת ישראל במאגר נאה ביותר של רצות איכות למרחקים ארוכים. גם התוצאות השנייה והשלישית בטיבן במרתון נקבעו השנה על ידי ביטי דוייטש (2:32:25 ש`) וילנה דולינין (2:34:59 ש`). למרבה הצער מאור טיורי נאלצה לאחרונה לוותר על השתתפותה בריצת מרתון בארה"ב (עקב מחלה). יכולתה בריצת חצי המרתון בגדיניה (1:12:27 ש` – מקום שלישי בכל הזמנים בישראל) נתנה אינדיקציה לשיפור משמעותי של תוצאתה בריצת המרתון. אל כל אלה ניתן לצרף כמובן גם את סאלמוויט באייולן, אשר עדיין לא ניסתה כוחה בריצת המרתון המלא, אולם היא מחזיקה בתוצאה השנייה בטיבה בישראל בריצת חצי המרתון (1:08:29 ש`) והיא אף קבעה השנה הישגים מצוינים של 8:48.85 דק` בריצת 3000 מ` ו – 31:23 דק` בריצת 10 ק"מ כביש. כל אלה מעידים על יכולות איכותיות ביותר ונקווה שאלו יתממשו כבר בשנה הקרובה.
רצות נוספות למרחקים ארוכים ובינוניים, אשר מעבות את רמתן של האתלטיות הישראליות: אדווה כהן כמובן, אשר לא הצליחה השנה לשחזר את תוצאותיה בעבר, כרואן חלבי (9:30.27 דק` בריצת 3000 מ`) וסיוון אורבך (4:25.92 דק` בריצת 1500 מ`).
ה. אריאל אטיאס (קרב 10) – השנה זה קרה! מזה מספר עונות אנו עוקבים אחר התקדמותו של אריאל אטיאס בקרב-רב לגילאים השונים. באליפות ישראל שנערכה השנה הצליחו אריאל ומאמנו המסור דני וולפברג, לקבוע שיא ישראלי 7136 נק`, שיפור לשיא הקודם שהוחזק בידי ארז מלצר במשך 26 שנה!
בסוף העונה פנה אטיאס ללימודים ואימונים בארה"ב והוא מכוון גבוה יותר כבר החל מן העונה הקרובה.
ו. קפיצה במוט (נשים) – עבודת שטח טובה של המאמנים קוסטה סמיונוב, דני קרסנוב ורומן קוגן, הביאו לכמות נאה במיוחד של שיאים אישיים בשנה זו. מחסום שלושת המטרים נפרץ פעם אחר פעם על ידי אתלטיות צעירות מאוד ונקווה "שלחץ" של קופצות ברמה של 3.50 מ` ומעלה יקפיץ את הרמה כבר בשנה הקרובה אל מחסום ארבעת המטרים. נעמה ברנשטיין המתאמנת בפולין קבעה השנה שיא ישראלי – 4.25 מ` בתחרות באולם והיא גיבתה תוצאה זו בקפיצה של 4.20 מ` בתל אביב.
מיכל טוקר שיפרה השנה את השיא לגילאי 22 עם תוצאה של 4.11 מ` ונקווה שיכולותיה האתלטיות המשופרות (7.87 שנ` בריצת 60 מ`), יביאו עמן גם השתפרות נוספת בקפיצה במוט. עדן זיו עם 3.70 מ` הייתה רחוקה 4 ס"מ בלבד משיא הקדטיות. בתחרויות סוף השנה שיפרה נטע קורן (ילידת 2006!) את שיאה האישי והעמידה אותו על 3.50 מ` ועדיין שלוש שנים לפניה להתמודד עם שיא הקדטיות.
ז. צעירים ומבטיחים – על בלסינג אפריפה ובנות המוט כבר הרחבנו לעיל, אבל השנה מצאנו כישרונות צעירים נוספים. נפרט עתה מספר אתלטים צעירים בולטים כולם ילידי שנות ה-2000:
1. מוחמד אבו-ענזה (יליד 2000) – נציג מוכשר של הפזורה הבדואית בנגב (הלוואי ונראה רבים בעקבותיו), כבר בלט כאתלט מוכשר בשנתיים האחרונות. השנה הוא גילה התקדמות נאה בעיקר בריצת 400 מ` (48.17 שנ`). לטעמי אבו-ענזה "בורח" מהר מידי לכיוון הריצות הבינוניות.
2. דראג`ה צ`אקולה (יליד 2000) – המשיך השנה את קו התקדמותו בריצות הארוכות עם שיאים אישיים איכותיים – 3,000 מ` (8:09.69 דק`), 10,000 מ` (29:36.30 דק`) ו-10 ק"מ כביש (29:29 דק`).
3. אטקה דמסיה (2003) – שיפר בכמעט 3 שנ` את שיא הקדטים בריצת 2000 מ` (5:26.13 דק`), שהוחזק בידי טקלה אינדלאו.
4. יונתן קפיטולניק (יליד 2002) – קופץ לגובה, אשר נפגע השנה מהיעדר פעילות סדירה ובעיקר מחוסר מפגשים בינ"ל ואולם למרות זאת קבע שיא אישי מצויין (2.18 מ`), המדרג אותו במקום הרביעי לגילו באירופה השנה!
5. ניצן לוי (2001) – קבעה רצף של שיאים אישיים בספרינט (60 מ` 7.68 שנ`, 100 מ` – 12.03 שנ`, 200 מ` – 24.88 שנ`) והיא מעבה את הספרינט הישראלי המשגשג בשנים האחרונות.
6. מיה בהט (2003) – ספרינטרית נוספת, אשר ביצעה השנה קפיצת מדרגה משמעותית בריצת 100 מ` (12.15 שנ`).
7. לינוי לוי (2004) – חרף גילה הצעיר הפגינה עוצמה יוצאת דופן וגיוון אתלטי מרשים. קבעה שיא קדטיות בריצת 400 מ` משוכות (61.57 שנ`) והוסיפה תוצאות נאות במספר מקצועות נוספים.
8. עדן פינקלשטיין (2000) – את הפריצה המשמעותית היא ביצעה דווקא בעונת 2019. פציעה השביתה אותה לפרק זמן ממושך ועונת הקורונה לא הטיבה עם האפשרות להשתפר השנה. עם זאת, בחודש האחרון היא שיפרה את שיאה האישי במשולשת (12.27 מ`), ונקווה שיש בכך כדי לרמז כי העונה תהא טובה יותר.
9. רומי טמיר (2003) – ביצעה התקדמות משמעותית בשתי הקפיצות האופקיות: רוחק – 5.65 מ` ובמשולשת הייתה רחוקה ב-2 ס"מ בלבד משיא הקדטיות – 12.22 מ`.

לא הכול ורוד בממלכה שלנו. קיימים עדיין "איים" לא מעטים בהם האתלטיקה מתפקדת ברמה הישגית נמוכה ונלווים לכך גם נתונים דלים מבחינה כמותית. אם נרצה למפות את המקצועות הדורשים שיפור משמעותי, נציין כדלקמן:
גברים – בריצות הבינוניות (800 מ` – 1500 מ`), אנו נתקלים כבר מספר שנים ברמת תוצאות ירודה הנובעת "מהגירה" של מרבית הרצים הבכירים לריצות הארוכות. בשנות ה-80 היה קשה להתברג ברשימת 10 הטובים השנתית עם הישג של 1:54 דק`. כיום אתלט עם הישג כזה יכול לפנטז על זכיה באליפות ישראל.
בריצות המשוכות והמכשולים לא נרשמה כל התקדמות השנה ובמיוחד חבל על הבלימה במגמת ההשתפרות של שני רצי ה-400 מ` משוכות המוכשרים: אדם יעקובי ועומרי שיף.
כל מקצועות הקפיצה נתונים בסטגנציה. הצטברות של קופצי מוט ברמות של 4.50 – 4.70 מ` אינה מייצרת עדיין את קפיצת המדרגה המתבקשת לכיוון תוצאות של 5 מ` ומעלה.
היעדרותו של תום יעקובוב מבור הקפיצות האופקיות, יצרה "בור" ניכר במקצועות אלה, למרות הישג נאה לצבקביץ בקפיצה לרוחק – 7.62 מ` בנוסף להתקדמות אצל מספר קופצים צעירים.
כבר למעלה משלושים שנים לא נמצאה האתלטיקה הישראלית במצב בו אף לא אתלט אחד, אינו מצליח לקפוץ במשולשת מעבר ל- 15 מ`. השנה זה אירע!!!
מקצועות הזריקה משתרכים מאחור כבר תקופה ממושכת. תוצאתו של איתמר לוי בברזל (18.45 מ`) אינה יכולה לחפות על מספרם המצומצם של הזורקים ועל היעדר עתודה צעירה. במיוחד עגום המצב במקצוע הטלת הכידון בו הרמה נמוכה מאוד (למרות שיאו האישי של ניקולאי גילימוביץ – 65.73 מ`).
נשים – קיים פער גדול בין מקצועות הספרינט הקצר לבין מקצועות הספרינט הארוך (400 מ`), בו אנו מצפים למצב טוב יותר במסגרתו מספר רצות יוכלו "לרדת" מתוצאה של 55 שנ`.
ריצות המשוכות אף הן לא רשמו העונה התקדמות משמעותית (למרות שיפור מה אצל אלכסנדרה לוקשין – 13.96 שנ` בריצה הקצרה), ואנו זקוקים למספר רצות מתחת לתוצאה של דקה ב-400 משוכות וכן למספר רצות ברמה של 13.50 שנ` ומטה בריצה הקצרה.
בקפיצות, מעבר למקצוע המוט, העונה נפגעה מהיעדרה של חנה מיננקו וממיעוט תחרויות של מרינה רייבר בקפיצות האופקיות.
בקפיצה לגובה, עדיין נמצא שתי קופצות בגבולות 1.80 – 1.84 מ` (פרנקל וחנין), אולם נוכח פרישתה של מעיין פורמן-שחף אנו ממתינים לפריצה של קופצות צעירות יותר.
תמונת המצב בזריקות, זהה כמעט לחלוטין אצל הנשים למצבם של הגברים. כמות דלה מאוד של משתתפות והישגים ירודים. מעל כולן בולטים הישגיה יוצאי הדופן של הזורקת המוכשרת אסטל וולאנו עם שני שיאים אישיים: ברזל – 13.77 מ` ודיסקוס – 54.98 מ`.
כמו אצל הגברים הרמה בכידון ממש נחותה (בעיקר נוכח היעדרותה של המטילה מרגריטה דורוז`ון), וזאת חרף התקדמות של מספר מטילות צעירות (ברקת דרהי וגילי בר-נר). כדי להגיע לרמה סבירה על המטילות לחרוג מתוצאות בגבול של ארבעים המטרים ולכוון לגבול חמישים המטרים.

נאחל לכולנו, כי כמו בכל תחום אחר בחיינו, גם באתלטיקה נגיף הקורונה יעלם מחיינו או לכל הפחות השפעתו תהיה נמוכה בהרבה מן השנה החולפת ונוכל לחזור ולקיים שגרת פעילות מבורכת יותר!